<h1>ארחות חיים דין רבית סימן ב'</h1>
<h2>דף עא:</h2>
תניא בתוספתא מעות של ישראל מופקדות ביד גוי (מותר) מותר להלוותן ברבית. מעות של גוי המופקדות ביד ישראל אסור. זה הכלל כל שבאחריות גוי מותר וכל שבאחריות ישראל אסור ולפי זה ישראל הצריך ללות מעות מישראל חבירו על ידי גוי לא ילוה אלא א"כ יקנה המשכון לגוי. והר"ף ז"ל כתב בפי' מ"מ [וי"מ] אפילו בסתם שהרי (ד)דעתו לכך וכך נהגו להתיר אפילו בסתם עכ"ל. והמלוה יש לו לסבור שהלוה עשה מעשיו בהתר ואם הלוה יאמר אחרי כן לא עשיתי [כדת] אין להאמינו אך ירא שמים יש לו להתרחק מן הדבר עד שידע שהלוה עשה בהיתר. אבל כש(ה)פקיד או המלך לקח משכון מישראל אזי ודאי [אינו] מקנה לו ואסור ליקח ממנו רבית.
וכתב רבי יצחק הזקן ז"ל בתשובה ישראל שאמר לגוי לוה לי מעות מישראל בשמך והכל עלי בין קרן בין רבית והלוה אינו יודע שבשביל ישראל לוה אותם והשיב שהוא מותר וליכא איסור בין גבי לוה בין גבי מלוה ואף אם אמר ישראל לגוי לוה לי מעות מישראל ברבית שמותר משום דאקנויי מקני ליה לגוי משכונו דלא שביק התירא ואכיל אסור ע"כ. והר"ם ב"ן ז"ל [חלק על דברי ר"י ומיהו גם הוא מודה שאם השאיל הישראל משכון לעכו"ם ללות עליו לעצמו] דמותר הישראל ליקח ממנו הקרן הרבית דהא אקנייה ישראל לגוי במשיכה ומשיכה קונה בגוי ע"כ. וכשאדם הולך לדור חוץ לעירו ואומר לישראל חבירו לפדות לו משכנותיו אסור לתת לו [יותר] על הקרן (לבד) אם לא יאמר לו בפירוש בכך וכך אני קונה המשכונות ממך ואם [נותן] לו הלוה את הקרן לבד אסור למלוה ליקח רבית מכאן ולהבא אם לא בתורת מקח כמו שאמרנו. ומצאנו בשם ר"ת שכתב משכונו של גוי ביד ישראל והלך ישראל ולוה עליו מחבירו ברבית מותר ודוקא שיאמר לו הריני מוכר לך כל זכותי וכחי ושעבודי שיש לי עליו ואין לי עסק עליו (ועל מעותיך) [ולא לך עלי] כגון זה לאו ליה הוא אלא מוכר זכותו ואם לאחר זמן רצה (להחזיר) [לחזור] ישראל שני ליטול מישראל ראשון קרן ורבית ולהחזיר לו משכונו מותר מפני שהוא כחוזר ולוקח ממנו וכן נמי דעת הר"ם ב"ן ז"ל והראב"ד ז"ל (ז"ל) אוסר.
וישראל הנותן משכונו לגוי למשכנו לישראל כתב הר"ש ז"ל שמותר לאותו ישראל ליקח אותו הרבית מהגוי אעפ"י שיוציא מכיסו של ישראל ודאי מותר והמונע חסיד שוטה ובלבד שלא יתכוין מתחלה לכך. אבל אם הכיר משכונו מתחלה קנסינן ליה והר"ם ב"ן ז"ל אוסר אפילו לא הכירו מתחלה. וכשישראל נותן משכונות שיש לו מגוי ואמר לו הלוה לי מה שיש לי על משכון זה ואקבל הרבית ואתננו לך אם מותר לישראל לקבל הרבית מיד הגוי וליתנו לחברו. ואמר רבי מותר שלא אסרה תורה אלא רבית הבאה ממלוה ללוה ושניהם [ישראל, אבל ממשכון עכו"ם מותר ושניהם] היה (יודע) [דעת] ר' [להתיר] ומונע להורות מפני לעני שפה עד שמצא סיוע לדבריו ר' דוד הלוי שהורה כך הלכה למעשה. וחובות של אשראי צריך שיאמר לחבירו אתה תפטור הגוי בכך מכל וכל ואני קונה [ממך] בכך כל מה שאוכל להוציא מן הגוי והרמנ"ע כתב שצריך שיאמר במעמד שלשתן תן לזה חברי מה שאתה חייב לי וכשתעשה זה תהיה פטור ממני ואין לי עסק בך. ומדברי הר"ם במז"ל נראה שבסתם יכול לקנותם וז"ל לוקח אדם שטרותיו של חברו ומלותו של חבירו בפחות ואינו חושש עכ"ל. ומותר לישראל ליתן משכנות לישראל חבירו ללוות מן הגוי אבל אינו (עושה) [נעשה] ערב ללוות מן הגוי אלא אם קבל עליו (אחריות) הגוי שלא יתבע מן הערב [תחלה].
